שרה פון שוורצה חוזרת לשורשים שלה, למשבר הזהות שחוותה כילדה שנולדה למשפחה נוצרית, דרך ההתגיירות של הוריה ולמה בגיל שבע כבר החליטה למרוד באלוהים. על החלום להיות שייכת ואיך במשחק ובתפקידים המפוארים שגילמה בטלוויזיה ובתיאטרון הצליחה להשתייך. מה גילתה על עצמה בימי הקורונה, ומה קרה לה שם כשביימה הצגה בסטודיו למשחק וברגע אחד חוותה חווית סף מוות שנוצרה כהתחלה של מפרצת מוחית.

הזמרת שרי חוזרת לרגע ההוא שעלתה לבימת פסטיבל הזמר והפזמון כשהיא רק בת 22 ולקריירה מלאת הלהיטים שהגיעה לאחר מכן. היא חוזרת לטירת הכרמל, לבית המוזיקלי בו גדלה ולמוזיקה הרב-גונית שהתנגנה בפטיפון, מתגעגעת לאביה שהיה זמר ונגן עוד מוכשר, מספרת איך הפריפריה תמיד נשארה שם גם כשהיא הצליחה, למה גם במסיבת ההשקה של האלבום שלה הרגישה אאוטסיידרית, מה גרם לה סופית לרצות ״לרדת מהרכבת" של הקריירה ואיזו שיחה ניהלה עם ביתה האמצעית, אדר כשזו החליטה לגשת להיבחן ל"כוכב נולד".

תם אהרון מספר על השנה האחרונה שעברה עליו, העבודה בתוכנית הבוקר בfm99 גם כשהמציאות מסביב נעשית קשה מיום ליום, הטיל שנפל יום לפני ראש השנה על הגן של הילדה הבכורה שלו ועל השאלות שלה בזמן האזעקות. נזכר בילד שעשה הכל בכדי לקבל תשומת לב מהסביבה, ומשתף בתהליך הרחבת הפרספקטיבה שעבר, ועל המשימה ששם לעצמו לראות את האחר ומשתף מה היה שם בגיל הנעורים שגרם לו לפחד מהעצב ולמה רק כשהשתחרר מהצבא חזר לנשום.

יפתח קליין חוזר לרגע שבו הרגיש שהנפש שלו לא הייתה בטוב ועזב את הכל מאחוריו, אישה, בית, צילומים לסדרות וקריירה מצליחה בקאמרי ויצא למסע לגילוי העצמי בפלורידה, משתף בקושי שלו בשנה האחרונה אל מול המחנאות בחברה הישראלית ולמה מבחינתו אין מקום לזה כבר, נזכר בילד האאוטסיידר שהיה ומה קרה לו בפעם הראשונה שעלה על הבמה ולמה עד היו זה מרגש אותו ונודד בין המקומות שבהם פגש את עצמו מקריית שמונה ועד דימונה.

לירון וטלי האחיות כרקוקלי חוזרות לימים שהגיעו אחרי העונה הראשונה של "האקס פקטור" בה השתתפו, לאלבום הראשון שלא הצליח ולחמש השנים הקשות שהגיעו אחרי, כולל ההלוואות מהבנק, והעבודות הרבות והשונות שנאלצו לקחת על מנת להמשיך לממן את החלום המוזיקלי, מגלות למה הן אף פעם לא התייאשו, ומה גרם לאבא העירקי שלהן לקום באמצע האוטובוס ולספר לכולן בהתרגשות שאלו הבנות שלו.

שלומי שבת מסכם את השנה הקשה שעברה עליו בצל המלחמה, ההופעות עבור משפחות החטופים והפצועים בבתי החולים.

חוזר לתקופת הקורונה שבה כמעט ואיבד את היכולת לשיר ומה קרה שם באשפוז שלו בליל הושענא רבה שכל כך ריגש אותו. נזכר בכישלון של האלבום הראשון שלו ומסביר למה הוא חייב תודה גדולה עד היום לשני המבקרים שכיסחו לו את הצורה בביקורות שכתבו עליו, למה פרש מהמוזיקה לטובת חיי המשפחה ומצא את עצמו בארה"ב עובד בחנות ומה היה שם באותו הרגע שגרם לו לומר לאשתו "אני אמות על הבמה".

מירב טל, מי שנחטפה בבוקר השבת השחורה ביחד עם בן זוגה יאיר (יאיא) יעקב ושני ילדיו אור ויגיל מביתו שבקיבוץ ניר עוז והוחזקה בשבי חמאס ושוחררה לאחר 53 ימים, והחזיקה תקווה עם משפחתו לשחרורו של יאיא עד שהגיעה הבשורה ב16 בפברואר על הירצחו בשבי. נזכרת בדיאלוג הפנימי שניהלה עם אבא שלה ז"ל שהעניק לה כוח בשבי, על החיבור האמיץ עם עדה שגיא שהוחזקה איתה שם בדירת מסתור, חוזרת לרגע הקשה ביותר שחוותה שם בשבי כשפגשה את יגיל בנו של יאיא, מספרת למה היה חשוב לה לצאת בראש מורם מהרכב של הצלב האדום. מאיפה שאבה את הכוחות מיד בסיום השבעה להגיע לראשונה לניר עוז, ולמה היא עדיין אופטימית ומאמינה בנו כעם אחד ומאוחד.

מנחם קלמנזון, מי שעם פרוץ התקפת החמאס בשבת השחורה הצטרף לאחיו הגדול ממנו אלחנן וביחד כ"כוח אלחנן" יצאו לכיון קיבוץ בארי, שם הצילו בעוז וגבורה גדולה עשרות אנשים מידי התופת של המחבלים נזכר באותה השבת, ברגע ההוא שאחיו סימס לו שהוא יורד לדרום, בהחלטה לצאת איתו. מתקשה בצניעותו הגדולה לקבל את התואר גיבור, נזכר ברגע שבו התבשר שהוא מקבל את פרס ישראל ולמה היה חשוב לו להעלות על הקו את הוריו ואת אלמנתו של אלחנן ולמה אחרי כל מה שקרה הוא עדיין מרגיש שבשנה הזו יש קרני שמש מבעד לעננה השחורה.